הייחודיות של כתובות משתמש, שמספקת היום טכנולוגיית IP, חשובה הן למרחב האינטרנט העולמי והן לרשתות המקומיות.
לכל כתובת IP יש שני חלקים: מספר רשת ומספר מארח. כדי לגשת לאינטרנט הגלובלי, כתובת IP פנימית אינה מספיקה: זה מצריך IP חיצוני שסופק על ידי הספק.
לאזורים שונים יש רשמי אינטרנט משלהם (RIR). לדוגמה, באפריקה זה AfriNIC, ועבור צפון אמריקה זה ARIN. RIR אזורי מקבלים בלוקים גדולים של כתובות מ-IANA ומפיצים אותם לספקים, שבתורם מנפיקים כתובות IP ייחודיות למשתמשים מחוברים.
חשוב להבין שכתובת IP אינה מוקצית למכשיר בודד או לנתב/נתב, אלא לחיבור רשת כללי. אז, לכל יציאת נתב יכול להיות IP משלה, ויכולים להיות גם כמה מהם בצומת הקצה: לפי מספר חיבורי הרשת. בנוסף, ברשתות מבודדות, ניתן להקצות את מספר ה-IP באופן שרירותי על ידי המנהל - מתוך מסד הנתונים המסופק של מספרי RIR.
היסטוריה של יצירת פרוטוקול TCP/IP
הפיתוח והשיפור של פרוטוקול ה-IP קשורים קשר בל יינתק עם ההיסטוריה של האינטרנט העולמי. הכל התחיל ברשת המחשבים ARPANET ב-1969, שאיחדה ארבעה מרכזי מחקר מרווחים בארצות הברית של אמריקה.
רשת ARPANET הוכרה ככיוון מבטיח, ובאותה שנה קיבלה שרת משלה, שהותקן באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס. טכנולוגיית המחשבים של אותם זמנים הייתה רחוקה ממחשבי PC מודרניים: למסוף המשרת את ה-ARPANET היה רק 12 קילובייט של זיכרון RAM.
ב-1971 פותחה תוכנית הדואר האלקטרוני הראשונה בארצות הברית. עד 1973, טכנולוגיית הדוא"ל הפכה בינלאומית, והוקמו קישורי כבלים בין ארה"ב, בריטניה ונורבגיה. כדי לשלוח מכתבים לחצי הכדור השני, נעשה שימוש בכבל טלפון טרנס-אטלנטי שהונח לאורך קרקעית האוקיינוס.
עד סוף שנות ה-70, רשת המידע העולמית שימשה בעיקר לשליחת וקבלת הודעות טקסט (מכתבים), וכן לפרסום דיוור פרסום ופרסום הודעות בצורת טקסט (ללא גרפיקה).
יום הולדתו של פרוטוקול ה-IP נחשב לשנת 1981, כאשר RFC 791 אישר לבסוף את התקנים לפעולתו. לפני הצגת התקנים הללו, מספרים ייחודיים הוקצו למכשירים ולרשתות המחוברים באופן שרירותי - ללא שליטה מרכזית, ומאז 1981 נכנס לתוקף תקן עולמי יחיד, המובן למערכות מחשב ברחבי העולם.
בינואר 1983, ה-ARPANET החל לפעול על גבי TCP/IP, וקבע את השם של האינטרנט שנמצא בשימוש עד היום. מעתה כל כתובת אינטרנט מעובדת באופן אוטומטי ומכילה מידע על מיקומו המשוער של הבעלים. לכן, מאז 1983, לכל מחשב הוקצו שתי כתובות: דיגיטלי ותחום.
היתרונות של TCP/IP
הוצג בשנות ה-80, IP משתמש ב-32 סיביות המחולקות לארבע אוקטטים של שמונה סיביות. כל אחד מהם מוצג בצורה עשרונית ומופרד משמיניות סמוכות על ידי נקודה.
באופן כללי, כתובת IP נראית כך: 127.23.89.100. שלוש סיביות המידע הראשונות במספר ה-IP מוגדרות כמחלקה של הכתובת: A, B, C. כל אחת מהן משתמשת באוקטטים משלה במזהה הרשת, ומפחיתה את המספר האפשרי של מארחים במחלקות מסדר גבוה יותר.
היתרונות של שימוש בטכנולוגיית TCP/IP:
- רבגוניות של יישום.
- היכולת ליצור קישורים בין פלטפורמות בין רשתות הטרוגניות.
- יכולת לשדר מחדש מנות נתונים - מכוון חיבור.
- מנע עומס ברשת, כולל הפחתת AIMD תוסף/מכפיל.
- זיהוי שגיאות על ידי חישוב סכומי בדיקת נתונים.
היתרון העיקרי של מיתוג IP הוא ההפצה הגלובלית של הרשת והיעדר מרכז בקרה יחיד שעלול להפוך לצוואר בקבוק במערכת. IP, מעצם טבעו, מוגן מפני גודש, ומשתמש תמיד ברוחב הפס המרבי של תקשורת רשת.
עד היום, אין תחליף חלופי עבורו. מיתוג IP נמצא בכל מקום לא רק במערכות מחשב, אלא גם בטלפוניה ובטלוויזיה.
לגלות את ה-IP הוא פשוט מאוד ─ שירות חינמי יפתור את הבעיה בשנייה!
